
אוריאל ברוך
השמחה שהאירה
אוריאל היה תמיד בשמחה — לא משנה מה עבר עליו, חיוך לא ירד מפניו, והוא שימח את כל מי שסביבו. הוא אהב לרקוד, נסע לפסטיבלים בארץ ובעולם, וסחף איתו את כל המשפחה לאהבת החיים. אבל מתחת לשמחה היה לב רחב במיוחד — אדם שנתן לכל מי שהיה צריך, ואהב כל אדם באשר הוא.
חיוך שלא ירד מפניו — ושמחה שהדביקה את כולם.
לב רחב
הוא הרבה לעשות צדקה ונהג לתת לכל מי שנזקק. רחמן על כל אדם, אהב את הזולת בלי קשר למגדר או לעדה — מוקף באלפי חברים שכולם הרגישו אצלו בבית. כיבוד הורים היה אצלו מעל הכול, והוא התרחק מלשון הרע — ולא הסכים שאיש ידבר רע באוזניו.
אהב כל אדם — בלי קשר למגדר או לעדה.
אני חי את השמחה
אוריאל יכול היה לרקוד שעה שלמה בלי לנוח. השמחה לא הייתה אצלו בריחה — היא הייתה דרך חיים, מתנה שחילק לכל מי שפגש. הוא בחר לראות בכל רגע הזדמנות לשמוח ולשמח, ולהפיץ אור סביבו בכל מקום שאליו הגיע.
יכול היה לרקוד שעה — בלי לנוח.
מקום לכל אחד
יומיים לפני שנחטף ישב אוריאל עם חברים בבר. המלצרית סיפרה שהיא אוספת את הטיפים למען נזקקים — ובמקום שלף ארבע מאות שקלים, ועד סוף הערב השלים אותם לשש מאות. אבל הרגע שנחרת היה אחר: הוא הבחין באישה מבוגרת שחגגה יום הולדת לבדה. הוא ניגש אליה, אמר "מזל טוב", הושיב אותה לשולחנם, הזמין לה משקה וזיקוקים, ודאג שתרגיש אחת משלהם.
"למה את יושבת לבד? בואי שבי איתנו."
זיכרון של אור
אוריאל נחטף ממסיבת הנובה בשבעה באוקטובר, ולאחר חודשים ארוכים של תקווה הגיעה הבשורה המרה. נותרו אחריו רעייתו רחלי ושני ילדיו, שליו ואופק — ומי שזוכר אותו ממשיך את מעשיו, שכל כולם היו חן, חסד ורחמים.