הרבנית רבקה רוטנמר
נערה שהצילה
כשהייתה רק בת שתים-עשרה, בפריז הכבושה, צעדה רבקה לבדה בלילות — מנצלת את העוצר שלא חל על ילדים — ודפקה בלאט על דלתות משפחות יהודיות, להזהירן בטרם ייתפסו. רבים ניצלו בזכותה. אביה הקדוש נלקח לאושוויץ ונרצח על קידוש השם. אבל היא נשאה את אמונתה הלאה, והפכה אותה לחיים של נתינה.
בת שתים-עשרה, לבדה בלילות — הצילה משפחות שלמות.
הוויתור ששינה הכל
אחרי המלחמה למדה בגייטסהד, וכדי לכלכל את עצמה כיבסה בגדים אצל אנשים — אבל את בגדי בחורי הישיבה כיבסה תמיד חינם, ונדרה שהכסף הראשון שתרוויח יוקדש למכונת כביסה עבורם. וכך היה: כשבעלה קנה לה מכונת כביסה יקרת ערך, ביקשה לתרום אותה לישיבה. הוויתור הקטן הזה היה ניצוץ למהפכה של תורה.
את בגדי הבחורים כיבסה תמיד — חינם.
אם למאות
בעוד בעלה נעדר חודשים ארוכים כדי להציל נשמות, נשארה רבקה לבדה בגבורה — מנהלת בית, מגדלת חמישה-עשר ילדים, ומסורה כאם רחמנייה למאות יתומים, פליטי שואה ובחורי ישיבה. יחד הקימו רשת של למעלה מארבעים מוסדות תורה. וכל מי ששהה במחיצתה חש מיד באצילות ובחסד שקשה לתאר במילים.
אם רחמנייה למאות — ואצילות שקשה לתאר במילים.
הדפיקה בכל בוקר
בשכנותה התגוררה אישה ששכלה את בנה היחיד ושקעה ביגון עמוק, עד שלא מצאה כוח לקום ממיטתה. ומדי בוקר נשמעו נקישות עדינות על דלתה — סבתא רבקה, שלמרות זקנתה ויסוריה שלה ירדה לאיטה, נשענת על מקלה, כדי להחיות נפש נדכאת. היא ישבה בסבלנות עד שהשכנה אזרה כוח, ואז פתחה עמה את "חובות הלבבות" ולמדה שערים של אמונה וביטחון. וברגע שהשכנה שבה לאיתנה — נעלמה כלעומת שבאה, בלי לבקש תודה ובלי לנכס לעצמה דבר.
"הכול מאת הקדוש ברוך הוא — קיבלתי את הדין באהבה."
דורות של ברכה
הרבנית זכתה לראות שכר בעמלה — שבט מפואר של חמישה-עשר ילדים, מאות נכדים ונינים, מרביצי תורה ואנשי חינוך ההולכים בדרכה. נינת רבי משה בארקי ומצאצאי רבי חיים פלאג׳י, היא הותירה אחריה עולם של תורה וחסד.